מתי הילדים הפסיקו לדעת מה זה תשבץ?

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מופתע שוב ושוב מכמות הילדים שלא יודעים איך לפתור תשבץ. 

אני לא מתכוון לזה שהם לא מצליחים לענות על השאלות, אלא לכך שהם בכלל לא יודעים מה זה הדבר הזה תשבץ, איך ניגשים לזה, מה זה המאונך מאוזן הזה, ואיפה הם אמורים לכתוב את התשובות להגדרות.  מה שנחשב אחת הפעילויות הנפוצות עבורי כילד, עבור הדור של היום זה כמעט אינו קיים. 

כשהכנתי את משחקי השולחן המגנטיים, אחד המשחקים הראשונים שהכנתי היה התשבץ. נראה לי כל כך טבעי שבמסגרת של משחקי חשיבה חייב להיות שולחן תשבץ אחד. 

תבנית התשבץ מודפסת על הלוח, וכל האותיות מגיעות במגנטים נפרדים, ככה שהילדים רק צריכים למגנט את האותיות לתוך המשבצות. 

בפועל, שולחן התשבץ הוא בתחתית דירוג הפופולריות (גם בתי ספר קונים אותם פחות, וגם הילדים משחקים בהם פחות במקומות שבהם הם נמצאים), ועובדה זו לא היתה לי ברורה, עד שהבנתי שהילדים היום פשוט לא רגילים לתשבצים ולא יודעים איך הם עובדים. 

לכן כחלק מתכנית "בית הספר של העידן החדש" 
הכנסתי כמה שינויים כדי לתקן את המעוות: 

> קודם כל, בתי ספר שיזמינו את התכנית לא יבחרו איזה משחקים להזמין, אלא יקבלו כברירת מחדל את כל המשחקים שיש (כרגע 16 משחקים שונים). 

> צוות המורים יקבל את מערך שיעור "התשבץ שאינו נגמר" (חשבתי על השם כרגע, תזכירו לי לרשום את זה איפושהו),  ובשיעור הזה הילדים ילמדו: 

  • איך פותרים תשבץ רגיל לפי הגדרות 

  • איך פותרים תשבץ שלד (משבצים רשימת מילים ללא מיקומים)

  • איך פותרים תשבץ הגיון (כנראה זה כבר יהיה בשיעור נפרד)

  • איך יוצרים בעצמכם תשבץ (!!)

היופי המרכזי פה הוא שתלמידים ילמדו ליצור בעצמם תשבצים ולחבר את השאלות, ואז תלמידים יוכלו לפתור תשבצים של ילדים אחרים, כך שהתוכן של שולחן התשבץ לא יגיע לידי מיצוי לעולם – תמיד יהיה מה לעשות איתו, ולכל בית ספר יהיה מאגר תשבצים פרי יצירת התלמידים עצמם. 

נ.ב

תראו בוידאו איך תלמידות כיתה ה' מנסות לשבץ מילים בתבניות מבלי להבין שהן צריכות למלא את כל התבנית ולא רק חלק ממנה… (לא אשמתן, זה הדור מסתבר)